הגן של אפיקורוס – אתאיזם, יהדות והחתירה לאושר.
פרופ’ יעקב מלכין. הוצאת חרגול ומודן.  155 עמודים. 74 ש”ח.


”במקום שבו אני קיים, המוות איננו; ובמקום שהמוות קיים, אני אינני”

היתקלות מקרית באמרתו זו של אפיקורוס, הפילוסוף הידוע מהמאה השלישית, משכה אותי לחנות ספרים ברחוב דיזינגוף ולנבירה במדפי הספרים בחיפוש אחר אחד מכתביו.

“אמונה אתאיסטית הומניסטית באדם כמידת כל הדברים היא אמונה בהגשמת זכותו של האדם לחיים, לחופש, לשוויון, להנאה ולחתירה לאושר. עיקרי אמונה אלה הם  בבחינת ערך מוסרי עליון”. מילים אלו אשר בעבורי הן בעלות משמעות כה רבה, בלטו בצבען הלבן על הרקע האדום של המלבן הנמצא בתחתית כריכתו של הספר "הגן של אפיקורוס", מאת פרופסור יעקב מלכין, ואשר יצא לאור בשנת 2013. רכשתי את הספר ללא היסוס ואף בלי לקרוא את כריכתו האחורית , מעשה אשר שקול מבחינתי לקניית מוצר חלב ללא בדיקת תאריך תפוגתו.

כריכת הספר "הגן של אפיקורוס" בהוצאת חרגול

כריכת הספר "הגן של אפיקורוס" בהוצאת חרגול

במרכז ספרו מציב פרופ' מלכין את אפיקורוס, הפילוסוף היווני בן העת העתיקה אשר שמו מעלה כמעט באופן מידי קונוטציה שלילית בקרב אוכלוסיות מסוימות בעקבות קישורו ביהדות לכפירה. באמצעות דמותו והגותו של אפיקורוס יוצר מלכין, שני חיבורים מעניינים, הראשון  עם הא-תיאיסטיות (אמונה לפיה אין ישויות אלוהיות), והשני – המעניין והמאתגר יותר לדעתי – עם היהדות. חיבורים אלו באים לידי ביטוי בתיאור השפעתו והגותו של אפיקורוס מימי העת העתיקה, דרך ימי הביניים ותקופת הנאורות ועד התקופה המודרנית בת ימינו.

אפיקורוס היה פילוסוף יווני בן המאה השלישית לפני הספירה אשר טען כי מטרת החיים הינה מזעור הסבל ועל האדם לחתור לאושר והנאה, המושתתים על הרוח והמוסר האנושי. הוא נולד בשנת 342 לפסה”נ באתונה, ולאחר שהתחנך באי סאמוס, חזר לעיר בשנת 306 לפסה”נ מתוך כוונה להקים בה את בית ספרו, הגן של אפיקורוס, שהתמקד בהוראת תורתו המוסרית המכונה ‘הדוניזם’, הגורסת שתכליתו וסיבתו של כל מעשה אנושי הוא התשוקה להנאה. עובדה ומעניינת אודות גנו של אפיקורוס היא שבניגוד לגנים של פילוסופים אחרים בני תקופתו, שערי גנו היו פתוחים גם בפני נשים ועבדים. בהגותו שילב אפיקורוס את התורה האטומיסטית של דמוקריטוס עם מוסר התבונה של סוקרטס והאתיקה של אריסטו ויצר השקפת עולם הומניסטית אשר במרכזה נמצא האדם – הריבון והאחראי לכלל מעשיו אשר יכול לבחור את דרכו בצורה חופשית ומשוחררת מכבלי האלים.

במהלך קריאת הספר הופתעתי ללמוד מה שאינו ידוע לרבים שהאפיקורסיות קיננה ביהדות באלף הראשון לסה”נ בדמותו של חִיוִי הבַּלְכִי, שחי במאה התשיעית לסה"נ, ושכתב כמאתיים שאלות והפרכות על התנ"ך, ודעותיו נפוצו מאוד בקרב יהודים באזורי התרבות האסלאמיים בזמנו. כתביו של חִיוִי הבַּלְכִי נעלמו עם השנים ואנחנו יודעים אודותיו ואודות כתביו בעיקר דרך רבי סעדיה גאון, שקבע שדעות אלו מסוכנות וכי אין לסבול את קיומן, ולכן כתב חיבור מיוחד במטרה להפריכן, חיבורו 'אמונות ודעות".

עוד מסביר מלכין בצורה בהירה ומעניינת כיצד האפיקורסיות מילאה תפקידים מכריעים בשינוי מהלך ההיסטוריה של העם היהודי ובהתחדשות היהדות והשפה העברית בארץ ישראל. כיצד שינתה היהדות את תדמיתה, וכיצד לצד קיומה של "היהדות כדת מונוליטית" התפתחה לה גם “היהדות כתרבות” אשר לימים יצרה את גדולי המנהיגים וההוגים היהודים (שחלקם אף הגדירו עצמם כא-תאיסטיים) כדוגמת: ברוך שפינוזה, אלברט איינשטיין,  בנימין זאב הרצל, דוד בן גוריון, שלום עליכם, מארק שאגאל ועוד רבים וטובים.

בשורה התחתונה, הספר כתוב בצורה בהירה ורהוטה, אשר מאפשרת קריאה שוטפת וקולחת למרות שהוא דן בנושאים פילוסופים, תיאולוגים והיסטוריים. כאשר אני לוקח בחשבון כי מרבית מהנושאים, המושגים והאירועים המתוארים בספר אינם מוכרים לקהל הרחב, ואהמר ואגיד שגם לא בקרב מרבית מקהילת הא-תאיסטיים בישראל, הספר הופך למעין קריאת חובה בעבור המתעניינים בתחום.

בברכת קריאה מהנה – הגן של אפיקורוס – אתאיזם, יהדות והחתירה לאושר.

**פרופסור יעקב מלכין נמנה עם מייסדי החוג לקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב ועוסק מזה זמן רב באתיקה הומניסטית חילונית – יהודית. מספריו: במה מאמינים יהודים חילונים? (2000), יהדות ללא אל? יהדות כתרבות, תנ”ך כספרות (2004), תרבות היהדות החילונית: הגות חדשה בישראל (עורך, 2006).