אנחנו נשאלים פעמים רבות איזה מקום יש ללימודי היהדות בחזון שלנו. השאלה הזו עולה בחשיבותה מאחר ונח לגורמים דתיים ואחרים להציג אותנו כאנטי-יהודיים המעוניינים להיפטר מכל החבילה היהודית בחזון החילוני שלנו – וזאת על מנת להרחיק מאתנו תומכים פוטנציאלים. לכן חשבתי לנכון להציג באופן ברור את עמדתנו בנושא.

חשוב לנו לעמוד על כמה עקרונות יסוד בבואנו להתמודד עם לימודי היהדות:

  1. השילוב והסינתזה בין היהודי לאוניברסלי. היהדות החילונית נולדה בתקופת ההשכלה מתוך הרצון לשלב בין היהודי לכללי. היהודים החילונים הראשונים הפגינו את חילוניותם בכך שלא הסתפקו בלימודים היהודיים אלא נפתחו לידע הכללי הרחב שסבב אותם. המסורת החילונית שלנו שאפה תמיד לשלב בין הכללי ליהודי ולינוק מכל המקורות הללו. גם התרבות הישראלית נבנתה לא כהמשך ישיר של הטקסטים היהודיים אלא כתרבות רחבה ועשירה המשלבת בין הידע היהודי לידע שנשאב ממקורות רבים ומגוונים. את השילוב הזה אנחנו מעוניינים להעניק לילדינו. כל תרבות נותנת העדפה מסוימת לתרבותה שלה אבל העולם נהיה גלובלי וכדי לתפקד בו, ראוי לקבל תמונה תרבותית רחבה יותר. בישראל, במקום שמערכת החינוך תיפתח לעולם היא נמצאת בתהליך של היסגרות – יותר לימודי יהדות, בדגש חזק על פרשנותה הדתית של היהדות, ופחות לימודים כלליים. בעינינו זה יוצר בורות ולכן אנחנו מעוניינים לייצר שילוב מאוזן ונכון יותר בין הכללי ליהודי.
  2. פרספקטיבה חילונית. התרבות היהודית היא בבסיסה תרבות דתית. זוהי מכשלה אמיתית למי שמעוניין לייצר לימודים חילוניים. דומה כי הבחירה של משרד החינוך היא לוותר כמעט כליל על העמדה החילונית וללמד את היהדות מתוך גישה דתית. גישה כזו אסור שתתקיים בבית ספר המיועד לילדים חילוניים. אנו דורשים שהעמדה החילונית המעודדת חשיבה ביקורתית וספקנות, המכירה בריבונותו של האדם על עצמו ועל חייו, והיודעת להבחין בין היסטוריה למיתוס תקבל מקום מרכזי בתכנית הלימודים.
  3. חלוקה תמטית ולא מערכת כוללת. המושג "יהדות" מורכב מערב רב של תחומים – מהיסטוריה וטקסטים ספרותיים, דרך דיוני מוסר וספרי חוקים ועד פולקלור לחגים ופולחן דתי. איננו מאמינים בהצגת כל התכנים המורכבים הללו כמערכת אחת כוללת אלא בלימוד האוצרות הטמונים בתרבות היהודית בקונטקסט המתאים להם.
  4. תרבות עברית וישראלית. כל דיון בלימוד היהדות חייב להתייחס גם למעמד התרבות העברית והישראלית. עמדת משרד החינוך, כפי שהיא מתבטאת בתכנית הליבה בנושא "תרבות יהודית-ישראלית" מציגה היררכיה ברורה: התרבות היהודית/רבנית היא התרבות הראשית והתרבות הישראלית היא מעיין שכבה דקה ושטחית המוצמדת לתרבות הרבנית ואינה יכולה בלעדיה. התפיסה שלנו הפוכה לחלוטין: אנחנו רואים את התרבות הישראלית, שהתפתחה מתוך התרבות העברית כתרבותנו, ולא רק שהיא שלנו, אלא אנחנו גאים בעושרה ועומקה, ובמקורותיה הרבים והמגוונים. איננו מוכנים לראות בה רק צל חיוור של התרבות היהודית/רבנית, ואנחנו דורשים לתת לה את המקום הראוי בתכנית הלימודים שלנו.
  5. יהדות בלי הדתה. המערכת הנוכחית מאופיינת בשימוש שהיא עושה בלימודי היהדות כדי לקדם אג'נדות פוליטיות ודתיות של הציונות הדתית. במקום זאת, יש להקפיד ללמד יהדות תוך הימנעות מסממני ההדתה: אין הצדקה שלימודים הקשורים ליהדות ילמדו על ידי עמותות דתיות במקום על ידי מורי בית הספר; אין הצדקה שיהדות ודת יוחדרו באופן מלאכותי למקצועות לימוד שאינם מתאימים כמו למשל מדעים מדויקים ומדעי הטבע (שיכללו גם לימודי אבולוציה ותאוריות עכשוויות על היווצרות העולם); ואין הצדקה שתלמידים חילוניים ילמדו במפורט נוסחי תפילות ופולחן דתי.

לאור עקרונות אלו כך אנו רואים את היהדות משתלבת במערכת השעות של הזרם הממלכתי-חילוני:

ספרות ותרבות – אנו מאמינים שמגיע לילדינו לספוג בבית הספר השכלה רחבה הרבה יותר ממה שהם מקבלים היום בתחומי הספרות והתרבות, להכיר טוב יותר את יצירות המופת שנוצרו בתחומי הספרות, השירה, האמנות הפלסטית, התאטרון, המוסיקה, המחול והקולנוע. במסגרת זו, ראוי שיכירו התלמידים את יצירות המופת היהודיות: התנ"ך והתלמוד. גם גדולי התרבות העברית לדורותיה יקבלו מעמד הראוי להיות התרבות העברית תרבותנו שלנו – מביאליק ועגנון ועד מיטב כותבי הספרות והשירה העכשוויים, כמו גם יצירות המופת שנוצרו בישראל בתחומי התרבות האחרים.

היסטוריה – לימודי ההיסטוריה ישאפו לתת לילדים השכלה רחבה יותר מזו הניתנת במערכת החינוך כיום בהיסטוריה הכללית. ההיסטוריה היהודית וההיסטוריה של ארץ ישראל ומדינת ישראל יקבלו משקל יתר יחסית למשקלם בהיסטוריה הכללית. ככל הניתן, ייעשה מאמץ לשלב בין הפרקים העוסקים בהיסטוריה כללית להיסטוריה של עם ישראל על מנת לתת לילדים תמונה מלאה יותר של ההיסטוריה היהודית – שמעולם לא פעלה בווקום.

ערכים – ההבנה כי בית הספר צריך להקנות ערכים באופן שיטתי מחלחלת למערכת החינוך בשנים האחרונות. גם אנחנו מעוניינים להקנות לילדינו חינוך ערכי מסודר ושיטתי, אבל חשוב לנו שהערכים שיילמדו יהיו ערכים אוניברסליים וחילוניים: ריבונות האדם ואחריותו על עצמו, קהילתו, החברה הסובבת אותו, מדינתו וכו', מוסר, היחס לאחר, כבוד הדדי, שוויון, חירות, שלום, חברות, משפחה וכו' ולא ערכים דתיים כגון שמירת שבת כהלכתה או כשרות. לימוד הערכים יעשה מתוך מקורות יהודיים ולא יהודיים כאחד על מנת להדגיש מחד את מחויבות התרבות היהודית לערכים אלו ומאידך את היות ערכים אלו ערכים אוניברסליים שקיבלו ביטוי גם בתרבויות אחרות.

מדעי החברה – במסגרת מדעי החברה יתייחד מקום להכרת החברה הישראלית. כמו כן, כאשר יילמדו תופעות כגון דת, תפילה, טקסי חיים, מסורות תרבותיות – ילמדו הילדים על תופעות אלו ביהדות, אך גם בדתות אחרות, והכל מתוך פרספקטיבה חילונית שמתירה ומעודדת חשיבה ביקורתית וספקנית ומודעת להבדל בין היסטוריה למיתוס.

גאוגרפיה – חשוב שילדינו יקבלו תמונה מלאה על העולם, אך גם שיכירו על בוריה את הגאוגרפיה של מדינת ישראל. אנו רואים בכך חשיבות הנובעת מרצוננו לעודד צעירים חילונים לתחושת אחריות על סביבתם ולא מתפיסת עולם דתית הקשורה בגבולות ארץ ישראל המקראית, "נחלת האבות".

פילוסופיה – אנחנו חושבים שראוי שילדינו יקבלו רקע פילוסופי בסיסי והיכרות עם גדולי ההוגים בעולם. פילוסופים יהודים ישולבו בתכנית הלימודים ויילמדו בהקשר האוניברסלי של הגותם.

חגים – מחד, יש מקום משמעותי בתרבות הישראלית לטקסים והנראטיבים סביב החגים, ובתנאי שלימוד כזה ייעשה ברוח חילונית. מאידך, אנחנו חושבים שאופן הלימוד העכשווי צמוד מדי לפולחן הדתי וכן, שהמשקל הניתן ללימוד החגים במערכת החינוך מוגזם ובא על חשבון ידע ומיומנות בתחומים אחרים. לכן אנחנו חושבים שיש ללמד על החגים בבתי הספר אבל במינון נמוך יותר מזה הקיים היום (וודאי כפי שיבוא לידי ביטוי בתכנית המורשת החדשה), ומתוך פרספקטיבה חילונית יותר.

ד"ר פרומן הוא יו"ר הפורום החילוני.

המאמר עלה לראשונה בבלוג הפורום החילוני.