הם חושבים שהם יודעים
מהי קדושה.
בשבילם, היא
מה שכתוב בספרים
ומה שאומרת ההלכה.

אני,
כבר לא צריכה ספרים
והלכות.
אני יודעת
שעכשיו אני יודעת
קדושה מהי.

הם קוראים לזה טומאה
ואני קוראת,
נשיות עילאית.
אישה אדומה
בפרץ נשגב
מדממת את עצמה
לנהרות של טוהר.

קדושה,
זה הלשון שלך מלופפת בשלי
זה נשיקה רטובה בצוואר
זה הכתפיים שלך.

קדושה
זה להשתוקק אליך.
לאהוב אותך
לחכות שתהיה.

היום הקדוש שלי
אינו יום כיפור.
היום הקדוש שלי,
הוא יום היציאה אל החופש.

אלוהי החרדים,
עכשיו הזמן שלי
להעיז את פני
נגדך.
אין בי עוד פחד
רק בוז וחמלה
היום,
אני יודעת מי אתה.
אתה הפחד
בשחור לבן.

והם, אכולי החרדה
הם, התשובה
לקיומך.

אלוהי הגיהנום,
היום אני מחייכת מולך,
בשמלה קצרה
פורחת.

בגיהנום שלך
כבר אין לי מקום
הרי,
כבר נשרפתי
בתוכם, מתחתיך
עד אחרונת עצמותי

אלוהים שלהם,
עכשיו אני
חופשיה ממך.
וטהורה,
לראשונה בחיי.

בפה פעור
בעיניים טרופות
אימה
עמדת מולי
ולא ידעת שוב את נפשך
ואת נפשי.

הרי,
כולנו עבדים לאלוהים שלך
בפרוזדור המגעיל הזה
אז לאן אני מדרדרת לך
לא הבנת

ולא יכולתי להסביר לך
כי את
שקועה
עמוק בערפל המגונן הזה
שמחבק אותך בלילות ובימים
שדוחף ממך את כל
הספקות והרהורי הכפירה
ואת החיים.

את,
מאחורי הגדרות שלך
לא תביני לעולם.

לא תדעי
חברתי התמה וזכת הנפש
להכיל חברת נפש מסוכסכת שכמותי

ואני כן
מבינה אותך
כי זכיתי

אז לכי לך
חברתי הצדקת
לכי והמלטי על נפשך
אל עולם השקר הקדוש שלך.

לנפץ את זה
להתנפץ עם זה
עם לוחות ושברי אותיות
שלימדת אותי כילדה

לזרוק את השמלה ההיא,
הארוכה
התמה
רקומת הצניעות והטוהר
זאת
שחנקה את כוחות החיים.
לקרוע אותה
מעלי
להשליך.

לעוף ברוח
למעלה,

להתעלות
באמת.

שירים מתוך הדף יוצאת לאור של מור יקותיאלי