ראיון עם בלה מנדל שעזבה תוך קושי גדול את העולם החרדי ובדרך הרוויחה את החופש האישי שלה והתחילה להאמין בעצמה

נתקלתי בהזמנה למפגש מיוחד עם 'סיפור מרתק' על יציאה בשאלה. וכיוון שכבר שמעתי הרבה סיפורים של יוצאים בשאלה, באתי עם ציפייה נמוכה שהיא תחדש לי משהו. כשהגעתי ראיתי בחורה צעירה וחייכנית עם תלתלים והמון קסם אישי שסיפורה היה שונה משציפיתי.

כשבלה מנדל התחילה לספר החיבור שלה עם המאזינים לה היה מיידי. סיפור חייה מתפתל בין מאה שערים בירושלים, לונדון ותל אביב. היא נולדה בירושלים וגדלה בבית חרדי במאה שערים. היא באה ממשפחה גדולה, התחתנה בגיל 17 ועד גיל 20 כבר היו לה שני ילדים. אולם בגיל עשרים מצאה את עצמה בלה נאבקת על חייה ועל חיי ילדיה, אל מול חברה דכאנית שקשה להאמין שמתקיימת לצד עולמנו. היא עברה מסע מפרך ושרדה אותו בזכות כוח הרצון החזק שלה. סיפורה בלתי נתפס, מעצים וממלא תקווה. אך על מנת להרגיש באמת את עוצמת הסיפור כדאי לשמוע את כל ההרצאה ולא להסתפק בכתוב לעיל. בלה מרצה ומספרת את סיפור חייה במקומות שונים ומומלץ לשמוע ולראות אותה. הראיון שקיימתי איתה מספק לנו הצצה נוספת אל עולמם הפנימי של היוצאים בשאלה והאופן בו הם מתמודדים עם תהליך מורכב זה.

בשיחות עם יוצאים בשאלה רבים מספרים על בדידות כתוצאה מהמעבר מקהילה לחיים אינדיבידואליים. האם גם את חשה בדידות כזו?

"כן, יש סוג של בדידות. אבל גם בחברה החרדית הייתה בדידות. אתה רוצה לשאול שאלות ואסור לך וזה מבודד. היו גם הבדלים בגלל הדרך בה הלכתי שבודדה אותי מהסביבה בה חייתי."

ובחברה שבה את חיה כיום את מרגישה מחוברת?

"היום אני מחוברת לעצמי ולכן מרגישה גם מחוברת לסביבה. אין משהו שאתה צריך לעשות או דבר מה להאמין בו כדי להיות מחובר. אני לא חייבת להאמין ברב מסוים או באלוהים כדי להיות מחוברת."

האם את בקשר עם משפחתך אחים, אחיות דודים?

"עם רוב משפחתי אני לא בקשר."

היום, לא רק שיצאת מהעולם החרדי אלא את מרצה ומספרת על החיים שם. איך הסביבה החרדית מגיבה להרצאות שלך שבהן את מספרת מה קורה בתוך הקהילה הסגורה?

"יש תגובות לכל הכיוונים. הקיצונים לא אוהבים שאני מרצה אבל לא התייחסתי כי אני חושבת שמה שאני עושה הוא חשוב. אלו מהחרדים שעובדים ולא רק לומדים, בתחילה פחדו שזה נגדם אבל כשראו את הסרט שהכנתי הבינו שזה לא נגדם ולא התנגדו להרצאות.

הדתיים שאינם חרדים יותר פרגנו כבר מההתחלה. הם באו להרצאות כי רצו להקשיב, כי הם גדלו בתרבות בה הראש יותר פתוח. החילונים מאוד מפרגנים ומעודדים. הרבה אנשים באמצע הדרך לימדו אותי דברים חדשים על העולם הגדול ועזרו לי במסע שלי."

האם היו איומים או לחצים כלשהם להפסיק את ההרצאות?

"היו ניסיונות להפחיד אותי או להשתיק אותי. אבל אמרתי שאם ילחצו אספר יותר דברים ולא פחדתי. יכולתי לפחד ולשתוק אבל חשבתי על כל אלו שעדיין במאבק. קראתי על החלוצים שהקימו את המדינה וחשבתי שאני ועוד בנות נהיה חלוצות ונראה להם שאפשר לבחור.

בסוף, זה שהעולם החילוני כל כך השפיע לטובה גרם להם להפסיק. אמרתי שאם ילחצו עליי יותר התוצאה תהיה שאספר עוד דברים ואז הם הפסיקו ללחוץ."

איך את מגדירה את עצמך היום, חילונית, אתאיסטית, מאמינה?

"אני בת אדם, אנושית. לא מגדירה את עצמי לפי דת או לאום. אני לא מגדירה את עצמי ולא מאמינה באלוהים החרדי. אני גם לא יודעת מה זה אלוהים אחרים. אני מאמינה ברצון של האדם. מאמינה שאם אדם רוצה אז הוא יכול להשיג את מה שהוא רוצה, אם נרצה טוב אז יהיה טוב. חילוני זו הגדרה רחבה ויש הרבה סוגים של חילונים."

המאבק שלך היה מאבק אישי ולא על רקע דתי, איך קרה שבסוף התהליך הפסקת להיות דתייה?

"אני הייתי במקום מאוד סגור כמעט ללא אופציות. הייתי אישה מוכה למרות שלא ידעתי אז את ההגדרה הזו. ביקשתי עזרה ורבנים אמרו לי שאני אשמה או שאני צריכה לשנות את התנהגותי. זה הדליק לי נורה אדומה למרות שהאמנתי לרבנים וחשבתי שאולי הם צודקים. אבל אחרי שראיתי שאני נמצאת בין חיים למוות, לא הייתה לי ברירה וברחתי. ברחתי מהרע והחלטתי ללכת לטוב. אבל לא ידעתי מה זה טוב ומשם התחיל החיפוש שלי.

הייתי במעון לנשים נוצריות מוכות והן עזרו לי תמכו בי ואמרו שאני לא אשמה. כשראיתי את זה הבנתי שגדלתי בשקר. כי מה שלימדו אותי היה שגוי זה גנב, רוצח, אנס, שקרן וכו'. אלוהים כן היה קיים בתוכי וניסיתי למצוא אותו במקומות אחרים כמו בנצרות. הלכתי למנזרים כי חשבתי שאולי היהדות אינה אמת והנצרות כן. תוך כדי החיפוש נחשפתי גם לאתאיזם בישראל. יש לי גם בן דוד שהשפיע עלי מאוד. הבנתי שיש עוד אפשרויות לחיים ולא חייבים את הדת.

דרך האינטרנט היכרתי את "הרב גוגל", מצאתי תשובות לשאלות שהיו בתוכי. דרך המדע הבנתי שבמקום לשאול מי ברא את העולם יש לשאול איך העולם נוצר. כששיניתי את השאלה ראיתי שאנשים צריכים אמונה כי צריכים מישהו להישען עליו, שייתן להם כוח. אני מכבדת כל אמונה, ורוצה שמי שמאמין שלא תהיה לו טענה נגד מי שלא מאמין."

האם האמונה חסרה לך? בשיחות עם יוצאים בשאלה הם מספרים על אובדן דרך וכיוון. האם את מרגישה שחסר לך עוגן מוסרי?

"בהתחלה כן, הרגשתי שאני הולכת לאיבוד למקום מאוד קיצוני. לדוגמה, הייתה לי תחושה שאם מותר לחלל שבת אז מותר גם לרצוח. התפיסה שגדלתי עליה היא שבעולם החילוני כל אחד יכול לעשות מה שהוא רוצה כולל לרצוח. בהתחלה זה נורא מפחיד ולא ידעתי מהי הדרך. יש גם געגועים למקום המוכר. היה גם רצון לשלב בין העולם המוכר לעולם החדש, כמו לאכול בארוחת שישי "חמינזיר" שזה חמין עם חזיר. יש תחושה שחייבים לנסות הכל ולבדוק את הגבולות."

כלומר, את חיפשת את הגבולות שלך במקום שאין הגדרה ברורה.

"בדיוק."

והיום?

"היום לא, כבר ראיתי והכרתי הרבה דברים. יש לי ידע וזה נותן לי את יכולת הבחירה. כי כשאתה לא מכיר, אתה לא יודע מה לבחור. אני חיה בבחירה."

את מרגישה שיש גבולות מוסריים?

"בטח! יש גבולות והם של האנושות ולא של דת או כת. ויש גם הבדלים בתרבויות שונות. הידע נותן לי את היכולת לבחור את הגבולות שלי."

איך קוראי המגזין הומניסט יכולים לעזור לך ולאחרים במצב דומה?

"יש כל מיני אפשרויות, למשל עורכי דין יכולים לעזור במאבקים של יוצאות בשאלה לקבל משמורת על הילדים, כמו שעורך דין עזר לי לקבל את הילדים שלי. אפשר לעשות פעולות לילדים של יוצאים בשאלה, אפשר להתנדב בעמותת ה.ל.ל ובעמותת 'ובחרת'. יש גם אפשרות לעזור ספציפית לפי פניה."

איך את רואה את עצמך בעוד חמש שנים?

"אני רואה את עצמי מאוד מצליחה בעסקים ומתוך זה אוכל גם לשנות דברים בחברה. למשל בעזרה לנשים מוכות. אני רוצה לעזור לנשים שנמצאות במצב שבו אני הייתי. אבל קודם כל אני צריכה לבנות את הבית שלי ואני מקווה שעוד חמש שנים אוכל גם לעזור לאחרים."

אני חושב שבהרצאות שאת עושה את כבר היום עוזרת. את מחזקת אנשים, נותנת דוגמה שאפשר לצאת למאבק כזה גדול וגם להצליח ואפילו לחייך.

"אני רוצה ללמוד ולהצליח באופן אישי אבל לא לשכוח שיש עוד אנשים שצריכים את היד שלי. אני יודעת שיש אנשים טובים מסביבי אני מעריכה ומודה וגם אני רוצה להיות בשביל אחרים. אני רוצה לעזור."

על הפעילות וההרצאות של בלה אפשר להתעדכן בדף הפייסבוק שלה. כמו כן, ניתן ליצור עמה קשר במייל ולהזמין אותה להרצות: lahofesh.nolda@gmail.com

כתבה ששודרה בערוץ הראשון וסיפרה על בלה מנדל והיידי מוזס