על הטכנולוגיה,הטבע והאדם על פי הגותו ומאמרו של הפילוסוף הגרמני ,מרטין היידגר: השאלה בנוגע לטכנולוגיה
(The Question Concerning Technology)

במאמרו משנת 1954, רצה הפילוסוף הגרמני, מרטין היידגר להציג לקוראיו שאלות אודות טכנולוגיה, השפעותיה ומהותה. אולם היידגר לא מציג שאלות בהכרח, אלא השקפה ייחודית ומרתקת בנוגע לטכנולוגיה. האם הטכנולוגיה, אשר נראית לנו כחלק מהקידמה האנושית היא בעצם נסיגה אנושית? לדעתי אין ספק כי כך הוא הדבר והיידגר אכן הציג כבר בזמנו את מה שאנו עדים לו בזמננו אנו.

היידגר, אחד הפילוסופים הגדולים והמשפיעים של המאה העשרים, נולד בגרמניה בשנת 1889, וגדל במשפחה קתולית על פי המסורת והחינוך הקתולי. בתחילה למד תאולוגיה ולאחר מכן עבר ללימודי פילוסופיה באוניברסיטת פרייבורג, שם הכיר את אדמונד הוסרל, אחד מאבות הזרם הפילוסופי הנקרא "פנומנולוגיה", לו הוא מקדיש את ספרו המשפיע והחשוב "הוויה וזמן". ב-1933 חל מפנה ביחסיהם של המורה והתלמיד כאשר היידגר מצטרף למפלגה הנאצית (או יש שיגידו- מצורף) ומתמנה לתפקיד הרקטור של האוניברסיטה. הדעות חלוקות על האם היידגר היה נאצי במלוא מובן המילה, או שהצטרף למפלגה בעל כורחו. מצד אחד, ברור כי להיידגר היו דעות שליליות על היהודים והיהדות, אך מצד שני היו לו קשרים מרובים עם יהודים, ואף קשר רומנטי עם תלמידתו היהודייה חנה אדרנט. ברוב כתביו של היידגר לא מורגשת נימה או אזכור של גזענות או אנטישמיות, ואף ההתייחסויות השליליות כלפי יהודים בכתביו אינם תואמים את הגישה של הגזענות הנאצית.

נאצי או לא, היידגר היה פילוסוף מבריק. יותר מכך, הוא היה אחד ההוגים הראשונים שעסק באקולוגיה, השפיע רבות על עולם הקולנוע והתרבות (הבמאי האגדי טראנס מאליק מושפע ממנו ואף היה תלמידו), על בלשנות וכמובן גם על היחס לטכנולוגיה. אחד המושגים המרכזיים והחשובים במשנתו של היידגר אותו חשוב להזכיר הוא Da-sein . "דזיין", המתורגם בעברית ל "היות שם\כאן" הוא מושג אשר נוצר על ידו בכדי לנסות לתאר את מצבו של האדם בעולם. אם נשאלת השאלה, מדוע אנו לא יכולים לומר פשוט "אדם", התשובה היא כי האדם תמיד קיים "שם", בעולם, והוא תמיד חלק ממנו ובתוכו. ומהו העולם? העולם הוא תמיד העולם הטבעי, והאדם, כפי שתיאר הפילוסוף היווני, אריסטו, הוא zoon logon ekhon (חיה בעלת רציונל, או יש המתרגמים זאת ,כפי שהיידגר תרגם- חיה בעלת לשון) כחיה, אף אדם לא נפרד מהעולם ולא יוכל להיפרד ממנו (עד מותו) וכל אדם נמצא תמיד ביחסי גומלין עם הטבע, עם הסביבה ועם בני אדם. בכל כתביו, היידגר לא מתעלם מכך שהאדם הוא בתוך העולם (being-in-the-world). בניגוד להרבה פילוסופים אחרים אשר ניסו להפריד את האדם מהעולם וראו בו סוג של יחידה נפרדת אשר אינה מושפעת או משפיעה, או התעלמו כלל מהעובדה כי האדם הוא חלק מהטבע, היידגר מתייחס לאדם בתוך העולם.

ומהי טכנולוגיה? המילה techne ביוונית שימשה לציון "אמנות", אך כמו כן שימשה לכל יצירה של בעלי מקצוע; נגרים, סנדלרים או נפחים, כולם היו אנשי "טכנה". ככאלה, הם התבוננו בחומר או במצב מסוים וראו בעיני רוחם את סופו. כלומר, נגר המסתכל על קורות העץ, יודע מהו השולחן המוגמר. מהנדס או ארכיטקט המתכנן תכניות, יודע כיצד יראה הבניין. להיידגר, המאפיין הזה של הטכנולוגיה הוא בעייתי מאוד. חלק חשוב בהגותו מדבר על כך שיש לתת לדברים להופיע ולא לקבוע מהו הדבר שיופיע, לא להיאחז בו, אלא לתת לו לקרות מטבעו (letting be). הטכנולוגיה היא היפוכו של הדבר הזה. היא מאפשרת לנו הסתכלות רחוקת טווח, תוך כדי התעלמות מהתהליכים ומחומרי הגלם בדרך, מעוורת את עיננו לקיים ומציגה את מה שראוי להיות קיים בעיננו.

דבר נוסף הנראה להיידגר בעייתי הוא שעבוד האדם את הטבע. היידגר רואה כיצד הטכנולוגיה, אשר בראשיתה עזרה לאדם להתגבר על הקשיים בהתמודדות עם הטבע, הופכת לכלי המכפיף את הטבע כך שהאדם לא יחווה קשיים המאתגרים אותו. הוא בוחן את נהר הריין בגרמניה ורואה כיצד הפך ממקור מים טבעי וזורם לתחנת כוח. אמנם, גם בעבר התקיים יחס של ספק וצרכן בין הטבע לאדם, אך ישנה קפיצת מדרגה מהמצב בעולם העתיק למודרני: כעת האדם לא רק צורך מהטבע, אלא גם עוצר, משנה, מתכנן וקובע אותו. האדם לא רק בונה גשר מעל הנהר, אל סוכר את הנהר ומשנה את כל תוואי הנוף שלו. האדם לא רק זורע ומחכה לגשמים, אלא זורע את העננים עצמם, סוחט את מקורות המים, עוצר אותם, ואין מי שיעצור את האדם.

היידגר כותב את הדברים ב- 1954. ששים שנה לאחר שנכתבו, אנחנו כבר לא חיים בעולם בו הוא חי. אנו עדים למצב בו לא רק הטבע משועבד לאדם דרך הטכנולוגיה, אלא האדם הוא המשועבד לטכנולוגיה. הטכנולוגיה הפוסטמודרנית בה אנו משתמשים, לא רק שינתה את הטבע, אלא שינתה גם אותנו. האם יתכן שדבריו של היידגר נשכחו לחלוטין? השכחנו כי אנו חלק מהטבע? בהחלט כן. מעבר לכך, הגם ששכחנו את הטבע, שכחנו כי אנשים אחרים הם חיות טבעיות כמונו.

עיננו עסוקות במכשירים אשר מציגים מציאות, כאשר המציאות עצמה היא מחוץ למכשיר (בינתיים). אנו עסוקים בעולמנו הפנימי, המסוגר, לא מאפשרים לעתים קרובות יצירת קשר עם מה שמופיע מולנו, עם מה שמתרחש במקום בו אנו באמת נמצאים פיזית.

פרסומות ,רשתות חברתיות ,תכניות הריאליטי- כולן "משווקות" אדם אידאלי. הטכנולוגיות החדישות הללו גורמות לאדם לשווק את עצמו, ליצור תמונה, ליצור סלוגן, ליצור קונספט, להתעלם מטבענו, להחליף או לשנות ולהתרכז במוצר המוגמר העומד לנגד דמיוננו. זהו המצב בו אנו נמצאים היום, מצב בו אנו מתייחסים לעצמנו אנו כמוצר, ואף לאחרים סביבנו באותה מידה. לא במקרה אנו עדים לסחר מודרני בעבדים: לעובדים בתנאים מחפירים, ליחס מבזה לנותני שירות וליחס מבזה לנשים. לתקשורת ולמודעות לתופעות שכאלה יש חלק בזה. אכן היו דברים בעבר, אך לדעתי הם גדלים ומחריפים כתוצאה מכך שהאדם מאבד צלם אנוש ומוחפץ למשהו "להניח עליו את היד". לרכוש ולמכור,להחליף ולשדרג (וכאן ניתן להזכיר גם את קרל מרקס שהזהיר מהנזקים החברתיים אשר הקפיטליזם יגרום בבוא העת). תפיסת הנפש במדע המודרני היא בעיקרה מטריאליסטית כלומר תפיסה הגורסת כי הנשמה או הנפש הינה במוח בלבד והמוח הנו איבר הפועל על זרמים חשמליים. התפיסה המטריאליסטית של המדע מבטלת את הרוחני,הבלתי נראה ותלויה את הנפש כולה בזרמים הנראים והנמדדים בלבד. פתאום גם המוח נראה כמו מוצר חשמלי אשר ניתן לחיווט ושינוי ואם המוח אז כמובן שגם הנפש.כמו כן גם שאר הגוף עומד "להשתדרג" ולהפוך לטכנולוגיה, כאשר ננו-רובוטים אשר מתוכננים להיכנס למערכת הדם שלנו ולתקן את גופנו יוכנסו לשימוש בעתיד הקרוב (יחסית).

כל הדברים הללו נובעים מההתקדמות הטכנולוגית, התקדמות שלוקחת אותנו קדימה ובו זמנית גם אחורה. נהוג להסתכל בסוג של זלזול או בתחושה של גדלות על אבותינו, חורשי השדות, המחכים לגשמים, אך אין אנו מובילים על אבותינו רק כי אנו מתקדמים טכנולוגית מהם אלא להפך; אנו נחותים מהם כי אנו מאבדים את עצמנו ואת הטבע שלנו, בדרך לרכוש את הטכנולוגיה הבאה.