מויקיפדיה: סגולה היא מילה המופיעה בתנ"ך כמתארת את עם ישראל, אך פירושה המדויק נתון בוויכוח. על פי הפרשנים, פירוש המילה הוא אוצר ייחודי ונעלה.

מבין כל העמים על פני כדור הארץ, אין ספק שיש עם אחד יחיד במינו, אשר ניחן בסגולה רוחנית נדירה מסוגה. עם זה הוא אמנם מיעוט מבחינה מספרית, אך השפעתו על ההיסטוריה האנושית מאז ימי קדם היינה רבה ומפוארת. מדובר כמובן על העם האתאיסטי. נמהר ונאמר שלא מקובל לקרוא לקהילת האתאיסטים הכלל עולמית בשם ״עם״. הבעייתיות של הגדרת האתאיסטים כעם נובעת מהדרך השגורה שלנו להגדיר עם (מויקיפדיה): המונח עם ניתן להגדרה כקבוצה חברתית בעלת מספר מאפיינים משותפים ייחודיים, כגון מוצא אתני, שפה, דת, תרבות, היסטוריה, מנהגים או אזור גאוגרפי. האתאיסטים פזורים ברחבי העולם, הם משויכים למוצאים אתניים מגוונים, ודוברי שפות שונות, כשלאזורים שונים בעולם יש היסטוריה ייחודית של התפתחות הקהילה האתאיסטית בהם. ובכל זאת, יש מספר מאפיינים שאתאיסטים ברחבי העולם חולקים.

לפני מספר חודשים השתתפתי בסמינר מחקר במסגרת הדוקטורט שלי בפיזיקה. הסמינר התקיים בגרמניה, והגיעו אליו דוקטורנטים משלל קצוות תבל. בין המשתתפים הגיע בחור, נקרא לו עומאר, ממדינה מוסלמית במזרח התיכון, כזו שאסור לי להיכנס אליה. הוא כבר מספר שנים חי באירופה ועובד על הדוקטורט שלו בפיזיקה, וכשיסיים אותו הוא מתכוון לחזור למדינתו. הבאתי באמתחתי קפה שחור אל נח׳לה, והתחמקנו מהקפה פילטר הגרמני הדלוח למטבחון כדי לבשל קפה כמו שצריך. הקפה פתח לנו את קולטני האידאולוגיה, ובזהירות אופיינית לשיחות בין תרבותיות הבנו בהדרגתיות ששנינו חולקים את אותה הדעה על אללה – הוא נפקד מהיקום הזה. מעבר לשפה בה תקשרנו, אנגלית, הייתה לנו שפה משותפת נוספת – המדע. המדע איחד אותנו ופיתח את המחשבה הביקורתית שלנו. כשם שבעבודה היומיומית שלנו כחוקרים נדרש מאתנו להטיל ספק, לבדוק כל טענה, ולהצליב תיאוריות עם ראיות, כך, בסופו של דבר, הישרנו מבט חוקר לעבר הנחות היסוד של הדתות לתוכן נולדנו.

הידיעה ששנינו תמימי דעים בשלילת קיומן של ישויות על טבעיות, כמו פיות, חדי קרן, אלי האולימפוס או אלוהים, איחדה אותנו בתחושה של שותפות ואחווה. עומאר לא יכול לחשוף את ראיית העולם שלו במדינתו, מחשש לסכנה לחייו. בישראל המצב עוד רחוק מלהיות חמור כמו במדינות ערב שב 13 מהן עוד קיימים חוקים להפללת אתאיסטים, וניתן להוציא אותם להורג באשמת כפירה. בישראל ידועים מקרים של אלימות ואיומים כלפי אתאיסטים, ואף נגד הומניסטים חילוניים המגדירים עצמם כיהודים, אך אלימות והוצאות להורג בחסות המדינה אינן חלק מהמציאות בה אנחנו חיים. ובכל זאת, יכולתי להבין את הדילמה העמוקה בה עומאר חי – האם להישאר על אדמת אירופה, בה הוא יוכל ״לצאת מהארון״ ולהיות פתוח עם סביבתו החברתית לגבי תפישת עולמו וערכיו, או לחזור למדינתו, ולנסות להשפיע שם על המצב החברתי לעבר עתיד חיובי יותר.

אני ועומאר הבענו דאגה משותפת לפונדמנטליזם הדתי הגואה במדינות רבות על פני הפלנטה, ובמזרח התיכון בפרט. שאלנו את עצמנו כיצד ניתן להתמודד עם חינוך דתי אשר ממלא את ראשיהם של ילדים קטנים במסרים כגון: אתם שייכים לעם הנבחר, והדרך של הדת שלכם לעבודת האלוהים היא הדרך היחידה הנכונה ולכן צריך להילחם בכל דת אחרת; שחסרי הדת הם נחותים מבחינה מוסרית ושיש להיזהר מהם מכיוון שהם יגרמו לכם לסטות מדרך הישר ולהגיע ישר לגיהינום, ושהאמת שניתנה בספר קדוש כלשהו היא האמת הנצחית, והמדע, במקרה הטוב, מגלה רק מה שהיה ידוע מימים ימימה לדת. מדוע מדינות שרוצות לשמור על ריבונותם נותרות ניטרליות לגופים אשר מכריזים קבל עם ועדה על מטרתם להשתלט על המדינה ולהשליט עליה את חוקי דתם? הבעיה הזו לא מוגבלת לעולם המוסלמי, אלא קיימת בצורה בולטת גם במדינות נוצריות, וגם במדינת ישראל. המוסדות הדתיים מנצלים מצבים חברתיים, ובמדינת ישראל אף מנצלים את כספי משלם המיסים, על מנת להקים בתי ספר בהם מתקיימת אינדוקטרינציה צרה מאוד המשרתת את מטרותיהם של ראשי הממסד הדתי. מטרתם היא לצבור כוח, והדרך לעשות זאת היא על ידי יצירת תלות, השארת המאמינים שלהם במצב של בערות, והצגתם כאלטרנטיבה יעילה למוסדות הממשלתיים הכושלים. שנינו ראינו את הסרט "בין המאמינים" (שניתן לצפות בו ב NETFLIX עם כתוביות בעברית), והבנו שהיום, אף יותר מהתקופה בה נכתב, השיר "דמיינו" של ג'ון לנון הוא רלוונטי מאין כמוהו.

(טריילר לסרט "בין המאמינים")

אבל דמיינו דבר הפוך – שאתם בטוחים שההבדל בין לשהות לנצח נצחים בגיהינום, או לנצח נצחים בגן-עדן, נסוב סביב השאלה האם אתם מאמינים בדברים הכתובים בספר כלשהו. אם הייתם מאמינים בכך, אז כל אדם שמנסה להסית אתכם או את האנשים סביבכם לחשוב דברים מנוגדים למה שאתם מאמינים בו, מסכן אתכם בצורה קונקרטית, ולא בסכנה מינורית, בת חלוף, אלא בעונש נורא לנצח נצחים. זהו ללא ספק העונש האיום שהמאמין יכול לחשוב עליו, ואכן הדתות הגדולות מדגישות את השכר והעונש אותו אנשים מקבלים בעולם הבא, גן-עדן או גיהינום. הציווי להיות אלימים כלפי מי שמאמין בדברים אחרים מאמונותיך הוא יסוד ברור ואיתן ברוב הדתות, ובדתות האברהמיות בפרט. ככתוב בספר דברים יג', פסוקים ז'-יב': "כִּי יְסִיתְךָ אָחִיךָ בֶן-אִמֶּךָ אוֹ-בִנְךָ אוֹ-בִתְּךָ אוֹ אֵשֶׁת חֵיקֶךָ, אוֹ רֵעֲךָ אֲשֶׁר כְּנַפְשְׁךָ–בַּסֵּתֶר לֵאמֹר: נֵלְכָה, וְנַעַבְדָה אֱלֹהִים אֲחֵרִים, אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ, אַתָּה וַאֲבֹתֶיךָ. מאֱלֹהֵי הָעַמִּים, אֲשֶׁר סְבִיבֹתֵיכֶם, הַקְּרֹבִים אֵלֶיךָ, אוֹ הָרְחֹקִים מִמֶּךָּ–מִקְצֵה הָאָרֶץ, וְעַד-קְצֵה הָאָרֶץ. לֹא-תֹאבֶה לוֹ, וְלֹא תִשְׁמַע אֵלָיו; וְלֹא-תָחוֹס עֵינְךָ עָלָיו, וְלֹא-תַחְמֹל וְלֹא-תְכַסֶּה עָלָיו. כִּי הָרֹג תַּהַרְגֶנּוּ, יָדְךָ תִּהְיֶה-בּוֹ בָרִאשׁוֹנָה לַהֲמִיתוֹ; וְיַד כָּל-הָעָם, בָּאַחֲרֹנָה. וּסְקַלְתּוֹ בָאֲבָנִים, וָמֵת: כִּי בִקֵּשׁ, לְהַדִּיחֲךָ מֵעַל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, הַמּוֹצִיאֲךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, מִבֵּית עֲבָדִים. וְכָל-יִשְׂרָאֵל–יִשְׁמְעוּ, וְיִרָאוּן; וְלֹא-יוֹסִפוּ לַעֲשׂוֹת, כַּדָּבָר הָרָע הַזֶּה–בְּקִרְבֶּךָ." ספר דברים, וציטוטים דומים בספרי קודש בדתות אחרות, מצווים עליך, איפה, לנהוג בצורה מאוד ספציפית בחבר שלך שחזר מסדנת יוגה ורוצה לשכנע אותך באמיתות אמרת כנף מפי גורו הודי – עליך להרגו מיד, לסקול אותו באבנים.

למה אם כן המוסדות הדתיים מקבלים כבוד בדמוקרטיות רבות מסביב לעולם? מדוע אין אנחנו מתייחסים ברצינות לציוויים אשר הדתיים לכאורה מחויבים אליהם, המציבים אותנו על הכוונת שלהם? ישנן שתי אמונות רלוונטיות עיקריות שאנשים רבים משני צדי המתרס חולקים, דתיים וחילוניים. אמונה אחת שיש דברים טובים שאנשים מקבלים מאמונתם הדתית: קשרים חברתיים חזקים, עקרונות מוסריים, חוויות רוחניות. אמונה שניה היא שדברים רעים שנעשים בשם הדת, אינם תוצאה של האמונה הדתית עצמה, אלא של טבע האדם הקלוקל או אשמתה של הממשלה, ושהמענה הטוב ביותר לרוע האדם הוא, מה אם לא, הדת.

הסמינר הסתיים, ועומאר ואני חזרנו כל אחד לארץ בה אנחנו עושים את המחקר שלנו. התקשורת שלנו כעת היא בעיקר על נושאים בהם שנינו יכולים לתרום יחד בשביל קידום הידע של החברה האנושית – מדע. אני מבין את חששותיו של עומאר להיות אתאיסט לוחמני בארץ מולדתו. אך אולי דווקא מחוץ לארצו הוא יצליח למצוא שותפים לראיית העולם שלו מארץ מוצאו, או מארצות אחרות במזרח התיכון, ויחד הם יתחילו להתגבש כקהילה שתהווה אבן שואבת לאנשים נוספים מתרבותם.